בגב התחתון קיימים חמישה מבני דיסק הממוספרים מ-L1 ועד L5, כל דיסק ממוקם תחת החוליה שלו ( דיסק L5 ממוקם תחת חוליה L5). הדיסק בנוי בצורת דיסקה אליפטית הבנויה מרקמה סחוסית ( FIBROCARTILAGE), עוביו של הדיסק מגיע בסוף גיל ההתבגרות לעובי של כ2 ס"מ. על אף שהדיסק בגב התחתון רחב ומעובה מאשר בשאר חוליות הגב, הדיסק בגב התחתון חשוף יותר לפציעות שחיקה וטראומה בשל עומסים גבוהים המשולבים בתנועתיות רבה של הגב התחתון.

לדיסק בגב התחתון אספקת דם ענייה ומרבית התזונה ופינוי החומרים שלו מבוצע בדיפוזיה(פחות יעילה) דרך תעלות בגופי החוליה שמעליו ושתחתיו.

הדיסק מחולק לשלושה חלקים עיקרים, החלק הפנימי מכונה "ניוקלאוס" (gelatinous nucleus pulposus), המעטפת מכונה "אנלוס" (fibrous annulus fibrosis ) והגבול העליון והתחתון של הדיסק המכונה "אנד-פלייט" ( cartilaginous vertebral endplates).

הממוקם במרכז הדיסק עשוי במרקם ג'לי הבנוי משני מרכיבים עיקריים: מקולגן (TYPE 2) ומחומר דמוי ספוגים קטנים המכונה " proteoglycan " הפרוטוגליקנים מאפשרים ספיגת מים רבה כך שהדיסק גמיש ומאפשר מוביליות רבה, אצל אדם צעיר המים מהווים כ 80% מתכולת ה "ניוקלאוס".

לאורך השנים ה"ניוקלאוס" עובר תהליך הזדקנות, אספקת דם נמוכה (היורדת עם הגיל) מעקבת את תאי "הייצור" האחראים על תהליכי ההתחדשות של התאים, תאים אלו עובדים בקצב אטי יותר תוך הסתמכות על תהליכים אנאירוביים ( ללא חמצן ) דבר המגביר את החומציות בתוך ה"ניוקלאוס" בסופו של תהליך ה"ניוקלאוס" עובר תהליך דהידרציה (התייבשות) והופך מג'ל לחומר דמוי מסטיק, דבר הפוגע בתפקוד הדיסק ומגביר את הסיכוי לכאבי גב תחתון.

ה "אנאלוס" בנוי כ 10-20 שכבות המכונות "למלות" ( lamellae), סיבי ה"למלות" מכוונים באוריינטציה של כ50-70 מעלות האחת לשנייה ומזכירות צמיג של רכב. גם ה"למלות" עשירות מאוד במים ובנויות מ"כונדרוציטין" ( המייצר את אותן ספוגיות קטנות המכונות "פרוטוגליקנים" ) ומ"פיברובלסטים" המייצרים רקמת חיבור קולגנית (בעיקר סוג 1- החזק יותר) דבר ההופך את ה"אנלוס" לחזק בהרבה מה"ניוקלאוס".

ה"למלות" העמוקות ביותר של ה"אנלוס" דומות במאפיינים ל"ניוקלאוס" כך שלמעשה לא קיים גבול ברור בין ה"ניקלאוס" ובין ה"אנלוס".

חלק מה"למלות" פתוחות ואינן סוגרות מעגל שלם סביב ה" ניוקלאוס" דבר המהווה חוליה חלשה ועשוי לתרום לפציעה עתידית של הדיסק.

הינו שכבת סחוס "היאליני" בעובי של כ1 מ"מ הממוקם מעל ותחת הדיסק, בינו ובין גוף החוליה. ה"אנד-פלייט" מחובר בצורה הדוקה לדיסק אך מחובר הרבה פחות חזק לגוף החוליה. ה"אנד-פלייט" משמש כממברנה חצי חדירה המאפשרת לחומרי הזנה לחלחל לדיסק מכלי הדם שנמצאים בגוף החוליה ולתוצרי פרוק לחלחל מהדיסק החוצה לכלי הדם, מאידך למנוע חדירת חומרים לא רצויים. חלחול החומרים מגוף החוליה מתאפשר בעזרת תעלות צרות המאפשרות מעבר וחלחול חומרים, יתכן שהייצרות של התעלות המתרחש בגילאים מאוחרים מהווה את אחד הטריגרים להתנוונות ופציעת הדיסק בגב התחתון.